פסק-דין בתיק ת"א 439-04-09

בפניי תביעה שעניינה טענה לפיצוי בגין ליקויי בניה.

התביעה הוגשה ע"ס של 144,794 ש"ח והיא כוללת את המרכיבים הבאים:

94,906 ש"ח בגין תיקון ליקויים עפ"י חוו"ד של המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא, שהוגשה בתמיכה לתביעה; שכ"ט המהנדס 2,888 ש"ח; דיור חלופי נדרש עקב הצורך לתיקון הליקויים, כאשר התובעים ידרשו לעזוב את הבית ע"ס 12,000 ש"ח; טירחה ועוגמת נפש 20,000 ש"ח; נזקים שאינם ברי תיקון 15,000 ש"ח. כן טענו התובעים בסיכומיהם לירידת ערך עפ"י חוו"ד מומחה (מר אלי סידאווי) אשר בהמשך הוגשה על ידם ולא ברור לי אם היא חלק מתוך הסכום הנתבע או סכום נוסף, ואולם מכל מקום היא הוערכה בסכום של 40,000 ש"ח.

בהמשך תוקנה התביעה לבקשת התובעים, והועמדה על סך של 62,888 ש"ח, יחד עם דרישה לביצוע תיקונים בפועל.

הנתבעות מצידן הכחישו את חבותן וצרפו חוו"ד נגדית המעידה על קיומם של ליקויים מינוריים בסך 900 ש"ח בלבד, עלות שעוד יכולה להיות נמוכה יותר אם יבוצעו התיקונים ע"י הנתבעות (חוו"ד המומחה נחום פרמינגר מטעם הנתבעות).

לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים השונים, מינה ביהמ"ש כמקובל בתיקים מעין אלה מומחה מטעמו,  המהנדס דן לופו.

בין אם הסכימו הצדדים בין אם לאו למינוי, תוך שמירה על חוות דעתם, מהווה המומחה מטעם ביהמ"ש את זרועו הארוכה של ביהמ"ש ביכולת להעריך את הליקויים הנטענים, תוך מתן חוות דעת אובייקטיבית הכפופה למענה לשאלות הבהרה ולעמידת המומחה בחקירה הנגדית, אם מי מהצדדים אינו שבע רצון מחוות דעתו.

בפועל מומחה בית המשפט דן לופו אשר נתן חוות דעתו בתאריך 21.11.10, לא נקרא להעיד ולא נחקר בפניי על חוות דעתו. כפי שהבנתי, אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, עמד המומחה על דעתו, ועל נכונות קביעותיו בחוות הדעת, ולא מצאתי כל מקום לפקפק לגופן במסקנותיו האובייקטיביות והמקצועיות.

הלכה למעשה, ברוב סעיפי חוות הדעת דוחה המומחה את הטענות ללקויים של ממש, או מאשר תיקונים מינוריים ותו-לא. בסעיף אחד ויחיד מצא המומחה ליקויים משמעותיים יחסית, וזהו סעיף ליקויי הריצוף . בסעיף זה מאשר המומחה קיומם של שני ליקויים: חיסרון בחומר מילוי ("רובה"), ובעיה של אריחים מתנדנדים.

אלא שגם לפיתרון ליקויים אלה מציע המומחה שתי חלופות, האחת זולה, והאחרת יקרה.

החלופה היקרה כוללת החלפה של הריצוף בכל הדירה, בעלות של 28,300 ש"ח (תוך אפשרות לפגיעה במערכת החימום התת-רצפתי שהותקנה בבית).

החלופה השנייה כוללת תיקון מקומי בלבד, בעלות כ-2,000 ש"ח. המומחה מתנה את האפשרות לביצוע חלופה זו, בכך שניתן יהיה להשיג אריחים דומים או שמצב האריחים הוא כזה שניתן להסיר את שכבת הטיט מן האריחים. בחוות דעתו כותב המומחה שהציע לבצע בדיקה במהלך שהותו בדירה (ע"י שליפת אריח במקום), אך ההצעה לא התקבלה.

בסך הכל, עלות התיקון של כל הליקויים בדירה, לאחר תוספת מע"מ, על פי החלופה היקרה הינה 40,864 ש"ח, בעוד שעלות התיקון הכוללת על פי החלופה הזולה הינה 8,990 ש"ח והכל כאמור עפ"י מומחה ביהמ"ש המשאיר את ההחלטה בעניין לידי ביהמ"ש.

ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת תוזיל את עלותם, להערכת המומחה לופו, בכ-25%.

בטרם אתן את פסק דיני לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, אדגיש כי היה ניסיון לאור חווה"ד לסיים את התיק על דרך של סיכומים בע"פ או בכתב ללא צורך בשמיעת ראיות. התובעים עמדו על כך כי ישמעו ראיות בתיק ולכן גם קבעתי את התיק להוכחות. בישיבת הוכחות זו שמעתי את עדות התובע ואת עדות נציג  הנתבעת, למרות שיומם של התובעים ניתן להם ע"י ביהמ"ש, לא העידו התובעים את מומחה ביהמ"ש, למרות שיש להם השגות על חוות דעתו וכן לא העידו כל מומחה נוסף, לרבות אותו גוף אשר התקין את החימום התת-רצפתי בדירתם.

ראשית אעיר, כי התובעים בסיכומיהם שופכים אש וגופרית על עבודתו ועל מקצועיותו של המומחה מטעם הנתבעים המהנדס נחום פרמינגר, תוך שהם אינם מהססים להעביר את מוקד הדיון לרמה האישית, ומפנים לפסקי דין שונים בעניינו המלמדים לדעתם על טיב עבודתו הירוד. חוות דעתו של המומחה פרמינגר רחוקה לטעמם של התובעים מרחק רב מקביעות מומחה בית המשפט לופו, מה שמלמד לטענתם של התובעים על חוסר מקצועיות וחוסר אמינות של חוות דעת זו.

דא עקא, שהתובעים שוכחים, משום מה, לבחון את טיב עבודתו של המומחה מטעמם, מר אברהם בן-עזרא, באותה המשקפת שבה בחנו את טיב עבודת המומחה שכנגד.

לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת כיצד חוות דעת המומחה מטעם התובעים מסתכמת בעלות תיקון של כמעט 95,000 ש"ח, בעוד שקביעות המומחה מטעם בית המשפט הסתכמו בעלות של הרבה למטה ממחצית סכום זה בחלופה היקרה, ולמטה מעשירית הסכום (!), היינו קרוב ל-86,000 ש"ח פחות (!!) בחלופה הזולה, וזאת עוד לפני בחינת האפשרות לקיזוז נוסף של עלויות, בשל ביצוע על ידי הנתבעת. אף אם נביא בחשבון כמה ליקויים שאינם בני תיקון, לא תתוקן התמונה, ודומה שחוות הדעת מטעם התובעים אינה פרופורציונאלית כלל וכלל לנזקים שנמצאו בפועל בדירה, בבחינת "אם אמר לו: טול קיסם מבין שינך, אמר לו: טול קורה מבין עיניך!".

אוסיף ואומר גם, שטוב היה יותר לו היו התובעים נמנעים מטענות לגופו של אדם (השמאי פרמינגר), ומוכיחים בצורה טובה יותר את טענותיהם לגופו של עניין.